אני כל כך נהנית לפרוץ גבולות יכולת ולא רק של עצמי.

אני חייבת את תודתי לכמה אנשים שניקרו בדרכי, ראו וחזו קדימה מה אני צריכה, עודדו אותי לשאוף רחוק, במילים ובמעשים השאירו בי חותם או עזרו לי לבסס זהותי.

לנירה מעין מורתי הראשונה לבלט, שלימדה אותי הרבה על יצירתיות בשיעורי האימפרוביזציה ובד בבד שלחה אותי ללמוד בלט בבי"ס הכי טוב - בבת דור באר שבע.

לאימי שלא פסקה לעודד אותי בלימודי בבת-דור ודאגה שלא אוותר ברגעי משבר.

לבי"ס בת-דור באר שבע, שנטע בי תובנות של מהי מסירות ומקצוענות ולקאי המורה שהרבה לעודד אותי והשתמש לא פעם בצמד המילים – כוח רצון.

למורתי ארנה קונן בלונדון שהיה לה הכבוד המלא לכל התלמידים והרצון העז למצוא הדרך לכל אחת ואחד מאתנו להצליח (מה שלא תמיד היה קורה בעולם הבלט הנוקשה והקשוח).

לסוניה מורתי למודרני בטכניקת לימון, שתמיד משכה אותי קדימה והתעניינה בכנות מליאה בכל אחד מהתלמידים שלה. כמדומני שכל אחד ואחת מאתנו חש שהוא מיוחד בעיניה.

ורבות מאוד למורתי האגדית לפילאטיס, דבורה לסן, שלימדה אותי עד כמה רחוק אפשר ללכת כשיש לך אני מאמין, היא לימדה אותי כל כך הרבה שצר הדף מלהכיל. זה בהחלט לפוסט נוסף בי בנתיים, תמר